# מ

> מקור: https://rabenu.app/books/kinat-hashem-tzevaot/40/

והנה, כבר כתבתי אמתן של דברים, שכל מי שחפץ לחוס על כבוד קונו, על כבוד התורה הקדושה, וגם לחוס על כבוד הרמב"ם - מפני כבוד תורתו בהלכות התורה, בהכרח שיאמרו לכבודו שהוא בודאי חזר בו בסוף ימיו מכל מה שכתב שלא כדת בספר הנ"ל.

ועתה אמרתי להעתיק לפניך ולהציג לפניך את המפרסמות, מה שנמצא מבאר בספרים הנ"ל כי באמת חזר בהם. וזה לשון ספר "עבודת הקדש" (בחלק העבודה בפרק י"ג):

ומי לנו גדול בפילוסופיא כהרמב"ם ז"ל, וכשמצא המרגליות השליך מידיו את הצרורות. ואחד מחכמי האמת שבאר סודות הרמב"ן ז"ל, כתב בפרשת בשלח בזה הלשון: "ור' יעקב, זה הלך למצרים ומסר הקבלה להרמב"ם ז"ל, ולרב שמחתו בה היה משתבח בה לתלמידיו. אמנם, לא זכה לזה עד קרוב לאחרית ימיו שכבר חבר כל ספריו הנמצאים היום". עד כאן.

והחכם ר' יצחק אברבנא"ל ז"ל (הרב ר' דון יצחק בן ר' יהודה אברבנאל - מגולי ספרד) ב"נחלת אבות" (סוף פרק עקביא) כתב בזה הלשון: "גם אני שמעתי שהרב הגדול המימוני כתב באגרת שלו אלה הדברים: בסוף ימי בא אלי אדם אחד ואמר לי דברים של טעם; ואלולי שהייתי בסוף ימי ונתפשטו חבורי בעולם, הייתי חוזר מדברים רבים שכתבתי בהם. ואין ספק שדברי קבלה היה אשר שמע באחרית ימיו". עד כאן.

הוא שמע, אבל אני ראיתי כתוב בספר אחד בשמו בזה הלשון: "לסוף ימי בא אלי זקן אחד והאיר עיני בחכמת הקבלה; ולולי שנתפשטו ספרי בעולם, הייתי חוזר בי מכמה דברים שכתבתי". עד כאן. ודי בזה קיהוי שנים אל המתפלסת ולרעיו ההולכים אחרי שרירות לבם. עד כאן לשון ספר "עבודת הקדש".

וכל אלה הדברים כתב גם בעל ספר "שומר אמונים" בתחלת ספרו (סעיף י"ג), והוסיף אליהם, וזה לשונו:

ומורנו הרב מאיר אלשקר ז"ל בסוף ספרי תשובותיו כתב וזה לשונו: "ראיתי לכתב כאן לשון הרמב"ם ז"ל שכתב במגלת סתרים ששלח לתלמידו החשוב בענינים עמוקים וסודות נעלמים מהקבלה האמתית - עיון ומעשה, להראות לאיש הלזה כי כל דבריו לא בהשכל. כתב במגלה הנזכרת וזה לשונו:

'ובחינת אהבה הנמרצת אשר נהיתה בינך וביני ובין אבותיך הקדושים, כי רב זמני הייתי נבוך בחקירת הנמצאות ולדעת תכן אמתתן כפי הכלל מצד החקירה הפילוסופית ובדרכי מופתיהם. ונראה, שמה שהשיגו, בלתי צודק על כל פנים, כי מה שנתבאר אצלם מהחכמה, לא בא מופת על סותרו, אלא שהם לא מצאו הדרכים המיחדים בחקירת טבע כללי הנמצאות בזולת עמל שכלי, אלא בדרכים הגיונים - מטרידים השכל ומבלבלים אותו; אבל אצל חכמת הקבלה האמתיות - דרכים מסקלים מאבני המכשול, נודעו בהם בקלות נמרץ כל מה שתפל תחת גבול ההשגה. ובדרך זו דרכו הנביאים והשיגו מה שהשיגו מהודעת העתידות, ופעלו פעלת זרות - יוצאות מהמנהג הטבעי. ומקצת דרכים לקחתי גם אני בידיעת טבעי הנמצאות, והתרו לי כל הספקות שנסתפקתי בהם, ונפתחו לפני דרכי המבוכות, ונמסרו בידי מפתחות החכמה והבאור של כל נעלם ממני. והנני משביעך שלא תגלה הסודות הדקות וההערות הנפלאות, אלא למי שהוא דק בשכלו ובטבעו, נקי במעשיו, ונזדככו רעיוניו, והלך בדרכי הלמוד, והידועה' וכו'. עד: 'דע לך אחי, כי השמות הקדושים רבו מלספר' וכו'. עד כאן דבריו. הביטו וראו אם היה הולך בדרך הקבלה אם לא". עד כאן לשון מורנו הרב מאיר אלשקר ז"ל.

וזו המגלה היא נמצאת אתי בכתיבת יד, וכתוב בה כל אותו לשון שהעתיק מורנו הרב מאיר אלשקר ז"ל ודברים אחדים מחכמת הקבלה. וסוף דבר! יהיה איך שיהיה, אין אנו צריכין לעדות הרמב"ם וכו'. עד כאן לשון ספר שומר אמונים אות באות.

גם בספר "סדר הדורות" הביא גם כן מכמה גאונים ומכמה ספרים שהעידו על כל הנזכר, שהרמב"ם למד בסוף ימיו סתרי תורה - שהיא חכמת הקבלה, וחרה לו מאד על ספריו שנתפזרו, שהיה חוזר מכמה דברים שכתב לפי השכל הפילוסופי וכו' (ראה הוספות אות טז.) :