# ו

> מקור: https://rabenu.app/books/kinat-hashem-tzevaot/6/

והן זה סמוך, מדי עוברים השלוחי דרחמנא מארץ הקדש, נזדמן שספרו לי אותן שהיו במדינות אלו (באשכנז ופולניא וכיוצא) אשר זה כמה שנים חזרו ונתעוררו, ורוצים להצמיח ח"ו שרש פרה ראש ולענה, ומאז אשר התחיל הקול הרע לקשקש באזני ובאזני כל החרדים לדבר ה' שבסביבותינו, קול ענות אנכי שמע, קול חרופים וגדופים, המענין נפש השומעים, ומאז עד הנה - זה איזה שנים, בכל יום ובכל עת מגיע לאזנינו דבריהם הרעים הבוטים כמדקרות חרב.

עד אשר הגיעו אלינו כמה וכמה מהחבורים הרעים שרוצים להפיץ עתה בעולם, אשר כלם מלאים קיא צאה בלי מקום - חרופים וגדופים. בתחלה כנגד גדולי האחרונים, ואחר כך כנגד הקדמונים מהם, עד שמטילים דפי בדברי הש"ס והתלמוד בבלי וירושלמי הקדוש, מכל שכן בספרי הזהר וכתבי האר"י זצ"ל הקדושים ונוראים מאד. (וקבצו ואספו כתבי מכתביהם שמריצים זה לזה וכנו אותם בשם "כרם חמד", בכמה כרכים). ובאמת הם "קרחים", שרוצים לעשות קרחה בישראל, כמו שדרשו רבותינו ז"ל על 'קרח' - שעשה 'קרחה' (סנהדרין קט:), כי קרח מין היה וכפר בפרושי התורה וכו'.

(ואיש נבוב מאנשי לבוב המרעידים על התועבה הרעה הזאת אשר נעשתה בישראל בדורות הללו, אמר בדרך הלצה, שראוי לקרותו "קרס חמר", על שם "קרסו כרעו יחדו" (ישעיהו מו, ב) הנאמר בהעבודה זרה, כי כפירות שלהם גרועים מעובד עבודה זרה, כי העבודה זרה היא פסלת גמור והמותר הבא מגשמיות החמר, כמו שכתוב על עובדי עבודה זרה "כי כל שלחנות מלאו קיא צאה בלי מקום" (ישעיהו כח, ח), וכמבאר בכתבי האר"י ז"ל (עיין עץ חיים שער מא פרק ג), ומשם נמשכין כל הדעות זרות שלהם כמבאר במקום אחר, ויבאר מעט להלן בעזרת ה'; ועל כן שמו הנאה לו הוא "קרס חמר", ודעת לנבון נקל).

וקצת קרחים קראו בשם "ציון", "קול נהי מציון" - המר הזה, "נהי בכי תמרורים", ציון במר תבכה על הזדים המחללים שמה - לבנות שם קבוץ טנופיהם בשם הקדש הזה. (ועוד כהנה וכהנה; ואחד חבר ספר ב"י, קצתם אשר ראיתי - אוי לעינים שכך ראות, והרבה אשר שמעתי - הלא למשמע אזן דאבה נפשנו, אוי מה היה לנו).