# ט

> מקור: https://rabenu.app/books/kinat-hashem-tzevaot/9/

והנה, בכאן צריכים להרחיב הדבור קצת: כי זה ידוע שכל דבריהם הרעים של כל התועים מדרך השכל באיזה דרך שהוא, בודאי בהכרח שיהיה איזה אמת בתחלתו, כי בלא זה לא יהיו דבריו נשמעין כלל.

כמו שאמרו רבותינו ז"ל (סוטה לה.): "כל שקר שאין בו אמת בתחלתו, אינו מתקים בסופו", ומשם נמשכים כל הטעותים שבעולם של כל מיני דעות זרות שבעולם (כמבאר בספרי קדש מזה באריכות) ובפרט של החוקרים בדרכי הגיון הפלוסוף, שמתחילים מהמושכלות הראשונות וכו' ומכמה דברי אמת, והולכים מדעה לדעה ומסברא לסברא, עד שנוטים מן הדרך ובאים למה שבאים.

ורבם מודים בעצמן; שאי אפשר להשיג בדעת אנושי שום דבר על בוריו, ובפרט בהשגות אלקות. אבל אף על פי כן זה דרכם כסל למו, שאינם מבטלים דעתם נגד הקדושים האמתיים אשר בארץ המה: משה רבנו ע"ה, והאבות, והתנאים ואמוראים הבאים אחריהם וכו' (וגם בזה נדבר להלן בעזרתו יתברך, ואין כאן מקום להאריך בזה).

והנה, בעל הקרח ("משא בערב" הנ"ל), תחלת דברי חלקלקות שלו, בודאי כן הדברים והוא מובן לכל, שבודאי עקר החכמה הוא אמת, (וכבר הארכנו בזה הרבה הרבה תהלה לאל) ומשם כל סתירת דרכם הרע.

ועתה, יאמר נא המתעה הזה, היכן האמת שלו?, הלא הוא כתב בעצמו בקרחו הנ"ל, שבקצת מקומות ממדינתנו היה זקנו מגלח, ובראתו כי אפס כסף וכלה הלחם, הלך בשאר עירות במדינתנו מגדל זקנו, ודרש ברבים כאלו הוא איש מוכיח, ובתוך דבריו רואים ומבינים איך הוא בעצמו מתלוצץ מהדרשות שדרש להם, ועתה יעיד על עצמו אם כך הוא האמת וכך ראוי לנהג?.

וסוף כל סוף לא הצליח בזה כלל, כי נגלה תועבתיו לכל, כאשר כתב בעצמו שהלך על חתנות לראות ולהסתכל במה שאסור להסתכל, ועל ידי זה נתבזה ביניהם מאד. והוא כתב רק מעט בקצור, ולא רצה לגלות חרפתו כל כך בחבורו, אבל אנו בעינינו ראינו רשעותו ותועבתיו אשר הרבה במדינתנו: גנב ונאף, וגם על רציחה בודאי היה חשוד, רק היה מתירא מאימת מלכות, ומחמת זה נתגרש מאתנו בחרפה, וגם גדולי הגבירים הסוחרים אשר במדינותנו געלה נפשם בו, אם כי היה אמן גדול במלאכת מחשבת בכתיבת ספרי חשבונותיהם, גרשו אותו מביתם (כמובן מדבריו בעצמו בחבורו הנ"ל), ואנחנו יודעים כל זה בברור.

 והאיש הזה היה מגדולי חכמיהם, שהיה בקי בשתים עשרה לשונות, ומבין בכמה חכמות, ומליץ גדול להרע, וריחו הרע נודע לכל במדינותנו, וגם במדינתם, כאשר שמעתי באזני איך מהם ובהם הם מגנים אותו מאד, ובפרט שמו המביש בעיר מלוכה - "וינא":