# א

> מקור: https://rabenu.app/books/kitvey/1031/1/

לפי השלום שבדור, כן יכולין למשך את כל העולם לעבודתו יתברך לעבדו שכם אחד (צפניה ג, ט). כי על־ידי השלום שיש בין בני אדם, הם מדברים זה עם זה, והם חוקרים זה עם זה מה הוא התכלית מכל העולם כלו ומהבליו. והם מסבירים זה לזה האמת, שסוף כל סוף לא נשאר מהאדם כלום, כי אם מה שהכין לעצמו לאחר מותו לעולם הנצחי, כי 'אין מלוין לו לאדם לא כסף ולא זהב ולא אבנים טובים ומרגליות, אלא תורה ומעשים טובים בלבד' (אבות פרק ו). ועל־ידי־זה משליך כל איש את שקר אלילי כספו, ומקרב את עצמו אל האמת, וממשיך ופונה את עצמו להשם יתברך ולתורתו ועבודתו. אבל כשאין שלום חס ושלום, מכל־שכן כשיש מחלקת חס ושלום, אזי אין מתועדין יחד זה עם זה, ואין מדבר אחד עם חברו מהתכלית. ואפלו כשמתועדים יחד לפעמים ומדברים יחד, אין נכנסין דבריו בלב חברו מחמת הנצחון והמחלקת והשנאה והקנאה, כי מחלקת ונצחון אינו סובל האמת, כמבאר בסימן קכ"ב. נמצא שעקר התרחקות מהשם יתברך של רב בני־אדם, הוא על־ידי המחלקת שנתרבה עכשו בעוונותינו הרבים. המקום ירחם: