# ז

> מקור: https://rabenu.app/books/kitvey/1031/7/

ודוקא במרה קבלו שבת שלום, כי כן דרך השלום להתלבש במרירות בבחינת "הנה לשלום מר לי מר" (ישעיה לח, יז). כמו שכל הרפואות הם הסמים מרים, כן השלום שהוא רפואה לכל הדברים בבחינת: "שלום לרחוק ולקרוב אמר ה' ורפאתיו" (שם נז, יט), דרכו להתלבש במרירות. כי כל החלשות רחמנא לצלן הם בחינת מחלקת, שיש מחלקת בין הד' יסודות שאחד מתגבר על חברו, וצריך לראות שיהיה לו שלום, שהוא הרפואה, וכן חולי הנפש הוא בחינת מחלקת, שיש מחלקת בין הנשמה והגוף, כמו שכתוב: "אין שלום בעצמי מפני חטאתי" (תהלים לח, ד), וצריכין לקבל רפואות על־ידי מרירות, ולפעמים החלשה גוברת כל־כך, עד שאין יכלת ביד החולה לסבל מרירות הרפואות, ואז מושכים הרופאים את ידיהם מן החולה ומיאשים אותו. כן כשעוונות שהם חולי הנפש גוברים מאד רחמנא לצלן, אזי אין יכול לסבל מרירות הרפואות, ואז היה כמעט אפס תקוה חס ושלום, אבל השם יתברך מלא רחמים, וכשרואה באדם שחפץ לשוב אליו יתברך, אבל אין בו כח לסבל מרירות הרפואות, אזי הוא יתברך מרחם עליו ומשליך כל חטאתיו אחר כתפיו, כדי שלא יצטרך לסבל מרירות הרבה בשביל רפואות, רק כפי יכלתו, כמו שכתוב אצל חזקיה המלך עליו השלום, ששבח על זה את הקדוש ברוך הוא בפסוק הנ"ל: הנה לשלום וכו', "והשלכת אחר גוך כל חטאי" (ישעיה לח, יז). ומזה יבין כל אחד ואחד בעצמו מי שרוצה לחוס על חייו וחפץ לשוב להשם יתברך. כי על־פי רב כשמתחיל לכנוס מעט בדרכי הכשרים, ולהתקרב להשם יתברך, אזי באים עליו מניעות ויסורים הרבה מכמה צדדים כל אחד כפי ענינו, ונדמה לו לפעמים שאי אפשר לסבל מרירות ויסורים ומניעות כאלה, ויש שנפלו מחמת זה וחזרו ונתרחקו רחמנא לצלן. אבל החפץ באמת, צריך שידע ויאמין שכל המרירות והיסורים והמניעות הבאים עליו, הכל בחסד גדול. כי לפי עוונותיו הרבים היה צריך לסבל מרירות הרבה יותר בשביל רפואתו, שלא היה בכחו בשום אפן לסבל, והיה נאבד תקותו חס ושלום כנ"ל. אבל השם יתברך מרחם עליו ואינו שולח לו מרירות ויסורים, כי אם כפי יכלתו, וזאת המרירות שיש לו בודאי הוא צריך לסבל ובודאי יש בכחו לסבל. כי השם יתברך אינו שולח על שום אדם מרירות ומניעות שאי אפשר לסבלם ולשברם, אף־על־פי שלפי מעשיו היה מגיע לו כך כנ"ל: