# ו

> מקור: https://rabenu.app/books/kitvey/1107/6/

עַל־כֵּן צָרִיךְ לֵידַע קֹדֶם לִמּוּדוֹ שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁיּוֹשֵׁב לִלְמֹד, הַצַּדִּיק שֶׁבְּגַן עֵדֶן צַיִּת לְקָלֵהּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "הַיּוֹשֶׁבֶת בַּגַּנִּים חֲבֵרִים מַקְשִׁיבִים לְקוֹלֵךְ הַשְׁמִיעִנִי" (שִׁיר הַשִּׁירִים ח, יג) (בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ לֶךְ־לְךָ צ"ב.). וּצְרִיכִין לְקַשֵּׁר אֶת עַצְמוֹ עִם הַתַּנָּא אוֹ הַצַּדִּיק שֶׁחִדֵּשׁ וְגִלָּה זֹאת הַתּוֹרָה שֶׁלּוֹמֵד, וְעַל־יְדֵי־זֶה נַעֲשֶׂה נְשִׁיקִין וְכוּ' כַּנַּ"ל, וְעַל־יְדֵי־זֶה יִזְכֶּה לִתְשׁוּבָה לְחַדֵּשׁ יָמָיו שֶׁעָבְרוּ בַּחֹֹשֶׁךְ, וְכָל זֶה כְּשֶׁלּוֹמֵד תּוֹרָה לִשְׁמָהּ כְּדֵי לְקַיֵּם מִצְוַת תַּלְמוּד תּוֹרָה שֶׁשָּׁקוּל כְּנֶגֶד כֻּלָּם, וְלִזְכּוֹת עַל־יְדֵי־זֶה לְקִיּוּם הַתּוֹרָה, וְאָז רוֹאֶה בְּהַתּוֹרָה רַק מַשְׁמָעוּת טוֹב, כִּי יוֹדֵעַ שֶׁמַּה שֶּׁיֵּשׁ בַּתּוֹרָה מַשְׁמָעוּת לְהֵפֶךְ, הוּא בְּכַוָּנָה מֵאֵת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כַּמְבֹאָר בִּפְנִים. אֲבָל כְּשֶׁלּוֹמֵד רַק בִּשְׁבִיל שֶׁיִּהְיֶה נִקְרָא לַמְדָן וְכַיּוֹצֵא, אֲזַי נְבֵלָה טוֹבָה הֵימֶנּוּ, וּבְוַדַּאי אֵינוֹ יָכוֹל לְדַבֵּק אֶת עַצְמוֹ עִם רוּחַ הַתַּנָּא, וְעָלָיו כְּתִיב: "וְנַעְתָּרוֹת נְשִׁיקוֹת שׂוֹנֵא" (מִשְׁלֵי כ"ז ו), כִּי הַתַּנָּא אֵינוֹ יָכוֹל לִסְבֹּל רוּחוֹ שֶׁל תַּלְמִיד־חָכָם שֵׁד יְהוּדִי: