# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/kitvey/1159-2/2/

כְּשֶׁאֵין הָאָדָם מְקַדֵּשׁ עַצְמוֹ, וְרוֹדֵף אַחַר תַּאֲווֹת וּמוֹתָרוֹת לֶאֱסֹף מָמוֹן, וּמְבַלֶּה יָמָיו לְהַשְׁאִיר יְרֻשָּׁה לְבָנָיו, זֶה הַמָּמוֹן שֶׁמַּשְׁאִיר לְבָנָיו הוּא כְּמוֹ מִי שֶׁמְּלַכְלֵךְ עַצְמוֹ בְּטִנּוּף, וְלוֹקֵחַ טִנּוּף וּמְכַסֶּה עַל הַטִּנּוּף, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים עַיֵּן שָׁם. וַאֲפִלּוּ מִי שֶׁרוֹצֶה לְהַשְׁאִיר זְכוּתוֹ לְבָנָיו, גַּם זֶה אֵינוֹ תַּכְלִית הַשְּׁלֵמוּת. וְהַצַּדִּיקִים הַשְּׁלֵמִים אֵין בּוֹחֲרִים בְּכָל זֶה כְּלָל, רַק לְמַלְּאוֹת רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ: