# תורה נט תנינא

> מקור: https://rabenu.app/books/kitvey/1181-2/

יש זריז ונשכר, ויש זריז ונפסד, הינו מי שהוא צדיק מנעוריו והולך בדרך הישר מימיו, כשהוא זריז ביותר הוא מפסיד על־ידי־זה, כי כשהוא הולך במתינות ממצוה למצוה, יכול להשיג גם את הקדשה מה שהיא בין מצוה למצוה. אבל כשהוא רץ בזריזות אל המצוה, הוא עובר ומדלג על ההשגה של הקדשה הנ"ל (עין פנים), אבל מי שהוא צריך לעשות תשובה, הוא צריך דוקא להיות זריז גדול מאד מאד, למהר ולרוץ מאד להמלט על נפשו, ואסור לו לשהות כלל לעמד ולהתישב, כי הוא צריך לרוץ ולדלג על מה שצריך לדלג, ולקפץ אל הקדשה בזריזות גדול, ואיש כזה הוא זריז ונשכר: