# תורה סא תנינא

> מקור: https://rabenu.app/books/kitvey/1183-2/

עקר הזמן הוא מחמת קטנות הדעת. וכל מה שהשכל גדול ביותר, הזמן נקטן ביותר. כמו בחלום, שאז השכל נסתלק ונשאר רק כח המדמה, אז ברבע שעה יכולים לעבר כל השבעים שנה, כאשר נדמה בחלום שעובר והולך כמה וכמה זמנים בשעה מעטת מאד, ואחר־כך כשנתעורר מהשנה וחוזר השכל אליו, אז רואה עם השכל שכל הזמנים והשנים שעברו בחלום, היו רק שעה מעטת מאד, רק שבעים שנה ממש הם שבעים שנה כפי השכל שלו, וכן באמת בשכל הגבה למעלה משכלנו, גם מה שנחשב אצלנו לשבעים שנה ממש, הוא גם כן רבע שעה או פחות, רק שאין אנו מבינים זאת, כמו בחלום, אם היה בא אצלו אז אחד והיה אומר לו שהשנים האלה הם רק רבע שעה, לא היה מאמין לו. וכן יש שכל גבה כל כך עד אשר כל הזמן כלו נתבטל לגמרי. ועל־כן משיח שעבר עליו מה שעבר מיום בריאת העולם, וסבל מה שסבל, אחר כל זה בסוף יאמר לו השם יתברך: "אני היום ילדתיך", וכל זה יהיה מחמת הפלגת עצם מעלת שכלו של משיח שיגדל מאד. על־כן כל הזמן מימות בריאת העולם יהיה אצלו אין ואפס ממש, ויהיו ממש כאלו נולד היום: