# א

> מקור: https://rabenu.app/books/kitvey/1199-2/1/

כל אחד מישראל אפלו צדיק גדול צריך שיהיה לו איזה צער בכל יום. וכל מי שיש לו דעת יותר גדול צערו גדול ביותר. ועל־ידי אכילה בקדשה וביראת שמים, על־ידי־זה ממתיקין זה הצער שלא יתגבר חס ושלום: {תפלין הם בחינת מחין, והרצועה היא בחינת יראה. וזהו שעוברת הרצועה תוך המעברתא, כי היראה עוברת תוך המחין והתפלין, כי: "ראשית חכמה יראת ה'" (תהלים קיא, י), ואם אין יראה אין חכמה. ומבחינת זאת הרצועה, בא לכל אחד מישראל איזה צער בכל יום, וכל מי שדעתו יותר גדולה, צערו יותר גדול. כי הצער נשתלשל מהיראה, והיראה היא כפי הדעת והמח שהם בחינת תפלין, והתקון וההמתקה לזה הצער הבא מהרצועה הנ"ל הוא על־ידי אכילה בקדשה וביראת שמים עין פנים}.