# א

> מקור: https://rabenu.app/books/kitvey/1200/1/

הצדיק הגדול גם הוא מכרח להיות לפעמים איש פשוט ולבטל עצמו מהתורה ומהשגותיו, כי צריכין לעסק בצרכי הגוף גם כן, ואם כן במה מחיה עצמו באותו העת, הלא עקר החיים הוא התורה. אך דע כי הוא מחיה עצמו אז מבחינת קיום העולם קדם מתן תורה, שבודאי גם אז היתה התורה במציאות, כי התורה הוא נצחיות, אך אז היתה התורה שכלולה בעשרת הדברות נעלמת ונסתרת בתוך ישוב העולם שנברא בעשרה מאמרות. והצדיק בשעה שפורש מן התורה והוא בחינת איש פשוט, הוא מקבל חיות מבחינה זו של קדם מתן תורה, הינו מהתורה הנעלמת, ועל־ידי־זה הוא מחיה כל האנשים הפשוטים שבעולם (שקורים פראסטאקיס), כי כל הפשוטים ואפלו הרשעים ואפלו אמות העולם להבדיל, כלם מקבלים חיות רק מהתורה שהוא עקר החיים. ובאמת הלא הם רחוקים מהתורה, ועל־כן צריכין שיהיו עליהם איש פשוט הגדול, כדי שכלם יקבלו על ידו חיות. ולכן מכרח הצדיק הגדול לירד ולפל לתוך פשיטות ולהיות איש פשוט איזה עת, ואז הוא מחיה עצמו מהתורה הנעלמת, ועל־ידי־זה הוא מחיה את כל הפשוטים שבעולם. וכל אחד כפי קרובו יותר אל הקדשה ואל הצדיק הנ"ל, כן הוא מקבל על ידו חיות גבה יותר, מהתורה הנעלמת. ועל־כן אפלו מי שהוא איש פשוט כגון שאינו יכול ללמד או שהוא במקום שאי אפשר לו ללמד, אף־על־פי־כן גם אז צריך להחזיק עצמו ביראת שמים בכל מה שיוכל, כי כלם מקבלים חיות מן התורה הנעלמת, על־ידי הצדיק הגדול שמתנהג בפשיטות לפעמים. ועין פנים: