# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/kitvey/1200/2/

ואפלו מי שנפל חס ושלום מאד ומנח בשאול תחתיות חס ושלום, אף־על־פי־כן יש לו תקוה גדולה על־ידי הצדיק הגדול האמתי, כי על ידו יכולין הכל לקבל חיות מהקדשה בכל מקום שהם, על־כן באמת אין שום יאוש בעולם (קיין יאוש איז גאר ניט פאר האנדן), ואיך שהוא אפלו אם נפל למקום שנפל רחמנא לצלן, מאחר שמחזק עצמו במה שהוא, עדין יש לו תקוה לחזר ולשוב אליו יתברך. והעקר הוא: "מבטן שאול שועתי" (יונה ב, ג). כי גם צעקה משאול תחתית אינה נאבדת לעולם, ויצעק ויצעק לפני השם יתברך תמיד יהיו איך שיהיו, עד ישקיף וירא ה' משמים: