# תורה צב תנינא

> מקור: https://rabenu.app/books/kitvey/1214-2/

תקון גדול למקרה לילה חס ושלום, לומר עשרה קפיטל תהלים באותו היום, ואלו הן: מכתם לדוד ט"ז. לדוד משכיל ל"ב. אשרי משכיל אל דל מ"א. כאיל תערג מ"ב. למנצח אל תשחת נ"ט. למנצח על ידותון ע"ז. תפלה למשה צ'. הודו לה' קראו בשמו ק"ה. על נהרות בבל קל"ז. הללו אל בקדשו ק"נ. ומי שזוכה לאמרם באותו היום אין צריך לפחד עוד מפגם הנורא של המקרה חס ושלום, כי בודאי יתתקן על־ידי זה. ובזכות תקון חטא זה יבוא משיח צדקנו לקבץ נפוצותינו במהרה בימינו אמן:

פעם אחד דבר מענין מאוס והרחקת התאוה הכלליות שהיא תאות נאוף. ענה ואמר: הנה אכילה על־כל־פנים נתוסף להאדם כח וחיות על־ידי זה. אבל זאת התאוה, הלא אדרבא, היא מפסדת ומזקת החיות מאד, ומתשת כחו של אדם מאד, בודאי אין צריכין אותה כלל, כי אם בשביל קיום המין לבד:

ראוי להרהר בדברי תורה בשעת זווג. ואף־על־פי־כן יוכל להוליד בנים, אף־על־פי שמחשבתו תהיה דבוקה אז בהרהורי תורה. וטוב מאד להרגיל עצמו בכך:

מענין אמירת תהלים דבר עם אחד, ואמר לו, שעקר אמירת תהלים לומר כל מזמורי תהלים על עצמו, למצא את עצמו בתוך כל מזמור ומזמור. ושאל אותו זכרונו לברכה: איך. ופרש לו רבנו זכרונו לברכה קצת, כי כל המלחמות שבקש דוד המלך עליו השלום, שיצילהו השם יתברך מהם, הכל צריכין לפרש על מלחמת היצר הרע וחילותיו. וכיוצא בזה בשאר המזמורים (וכמבאר מזה לעיל בסימן ק"א) ושאל אותו, איך יפרש לעצמו בהפסוקים שדוד המלך עליו השלום משבח את עצמו כגון: "שמרה נפשי כי חסיד אני" וכיוצא בזה. השיב לו: גם זה צריכין לפרש על עצמו, כי צריכין לדון את עצמו לכף זכות. ולמצא בעצמו איזה זכות ונקדה טובה אשר בבחינת הנקדה טובה הזאת הוא בחינת חסיד וכיוצא. ואמר לו רבנו ז"ל: הלא אצל יהושפט כתיב: "ויגבה לבו בדרכי ה'" (דברי־הימים ב, יז) שבדרכי ה' ועבודתו יתברך הגביה לבו קצת. עוד אמר לו רבנו זכרונו לברכה: הלא בבקר אנו אומרים בתחלה מה אנו מה חיינו וכו', ואנו מקטינים עצמנו מאד, ואחר־כך אנו אומרים אבל אנחנו עמך בני בריתך וכו', שאחר־כך אנו מחזקים עצמנו ומרימים את עצמנו ואנו מספרים את גדלתנו ומתפארים שאנחנו עמו בני בריתו, זרע אברהם יצחק ויעקב וכו'. כי כך צריכין להתנהג בעבודת ה' כנ"ל. ועין מזה בסוף ספר הראשון בסימן רפ"ב על פסוק: "אזמרה לאלקי בעודי":

נשלם ספר לקוטי מוהר"ן תנינא
תהלה לאל עליון אשר שמים
וארץ קנה