# א

> מקור: https://rabenu.app/books/kitvey/1314/1/

כשמתחיל האדם להסתכל על עצמו, ורואה שרחוק מטוב והוא מלא עוונות, אז יכול לפל על־ידי־זה, ולא יוכל להתפלל כלל, על־כן הוא מחיב לחפש ולבקש ולמצא בעצמו עוד איזה מעט טוב, כי איך אפשר שלא עשה מימיו איזה מצוה או דבר טוב. ואף כשמתחיל להסתכל באותו טוב שעשה, הוא רואה שהטוב בעצמו הוא מלא פצעים ואין בו מתם, כי הטוב מערב בפניות ובפסלת הרבה, אף־על־פי־כן איך אפשר שלא יהיה בהמעט טוב איזה נקדה טובה, וכן צריך לחפש ולבקש עד שימצא בעצמו עוד איזה דבר טוב, ואף שגם זה הטוב מערב גם כן בפסלת הרבה, עם כל זה על כל פנים יש בו איזה נקדה טובה, וכן יחפש ויבקש עוד עד שימצא בעצמו עוד איזה נקדות טובות, ועל־ידי־זה שמוצא בעצמו איזה זכות וטוב, על־ידי־זה יוצא באמת מכף חובה לכף זכות, ויוכל לשוב בתשובה, ועל־ידי־זה יוכל להחיות את עצמו ולשמח את עצמו איך שהוא, ואז יוכל להתפלל ולזמר ולהודות לה', כי על־פי רב כשהאדם עומד להתפלל להשם יתברך, אז עולה על דעתו מעשיו אשר לא טובים, ועל־ידי־זה נופל בדעתו ואינו יכול להתפלל בחשק וחיות כראוי, על־כן צריך האדם להחיות את עצמו קדם התפלה על־ידי שיחפש ויבקש וימצא בעצמו נקדות טובות כנ"ל, ועל־ידי־זה יוכל להתפלל כראוי כנ"ל: