# ה

> מקור: https://rabenu.app/books/kitvey/1314/5/

צריך לדון את כל אדם לכף זכות, ואפלו מי שהוא רשע גמור חס ושלום, צריך לחפש ולמצא בו איזה מעט טוב, שבאותו המעט אינו רשע. ועל־ידי־זה שמוצא בו איזה מעט טוב ששם אינו רשע, ודן אותו לכף זכות, על־ידי־זה מעלה את הרשע באמת לכף זכות, ויוכל להשיבו בתשובה על־ידי־זה. וזה בחינת: "ועוד מעט ואין רשע" (תהלים לז, י), הינו על־ידי שמוצא בו עוד איזה מעט ששם אינו רשע, על־ידי־זה: "והתבוננת על מקומו ואיננו" (שם). הינו שעל־ידי־זה איננו על מקומו הראשון, כי נתעלה באמת לכף זכות. וכן האדם אצל עצמו צריך גם כן לילך בדרך הזה, שאפלו כשרואה בעצמו שהוא רחוק מאד מהשם יתברך, צריך למצא גם בעצמו עוד איזה מעט טוב ששם אינו רשע כנ"ל, ועל־ידי־זה יוצא באמת לכף זכות. [אמר המעתיק עין ב"לקוטי הלכות" הלכות ערובי תחומין הלכה ו', שמבאר שם שעקר גאלת מצרים היה על־ידי זה, בבחינת: "ראה ראיתי את עני עמי" (שמות ג, ז), ודרשו חז"ל (תנחומא שמות כ): רואה אני שתי ראיות, רואה אני שסופן לחטא, אף־על־פי־כן ראיתי את עני עמי, הינו כנ"ל, שאף־על־פי־כן אני מסתכל רק על הטוב שבהן. ואיני מסתכל על הרע שבהן, ועל־ידי זה הם ראויים לגאלה. וענין זה לחפש תמיד הטוב שבישראל וללמד עליהם זכות, הוא ענין גבה ועמק מאד מאד. ועל־כן משה רבנו אף־על־פי שהיה כלו טוב, לא היה יודע מתחלה עד היכן מגיע רחמנותו יתברך, ולא היה רוצה מתחלה לילך בשליחותו, עד שהראה לו השם יתברך אות המטה שרמז לו בזה שלא ידבר על ישראל, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, כי הראה לו שבקל חוזר ונתהפך הנחש למטה, כמו שנאמר: "שלח ידך ואחז בזנבו" וכו' והיה למטה בכפו, שרמז לו שגם בתקף זהמת הנחש יכולין לאחז באיזה נקדה טובה, ועל־ידי זה יתהפך מנחש למטה וכנ"ל עין שם. וב"לקוטי הלכות" השכמת הבקר ה"ה מבאר שעקר התקון והגאלה בקץ האחרון על־ידי משיח צדקנו, יהיה גם כן על־ידי בחינה זאת עין שם. כי משיח צדקנו ימצא זכות בכל אחד מישראל, עד שיתעלו באמת לכף זכות, ועל־ידי זה יהיה הגאלה במהרה בימינו אמן]: