# י

> מקור: https://rabenu.app/books/kitvey/1334/10/

וכל המצוות שאדם עושה אותם בלא ממון, הינו שאינו רוצה להפסיד ממון בשביל המצוה, עדין אין המצוה בשלמות, כי עדין אינה בבחינת אמונה. אבל כשחביב כל כך המצוה אצלו, עד שאין מרגיש בהפסד ממון, ומוציא ומפזר ממון בשביל המצוה, זאת הבחינה נקרא אמונה. כי עקר אמונה היא בממון כשמשבר תאות ממון ששם פנים דקדשה כנ"ל: