# יא

> מקור: https://rabenu.app/books/kitvey/1334/11/

וְאֵלּוּ הַמְשֻׁקָּעִים בְּתַאֲוַת מָמוֹן, כָּל מַה שֶּׁיֵּשׁ לוֹ עֲשִׁירוּת יוֹתֵר יֵשׁ לוֹ עַצְבוּת וּמָרָה שְׁחוֹרָה וּדְאָגָה יוֹתֵר, בְּחִינַת מַרְבֶּה נְכָסִים מַרְבֶּה דְּאָגָה (אָבוֹת פֶּרֶק ב). וְעַל־כֵּן הַמָּמוֹן מְקַצֵּר וּמַפְסִיד יָמָיו וְחַיָּיו, כִּי אֵין דָּבָר שֶׁמַּפְסִיד הַחִיּוּת כְּמוֹ הַדְּאָגָה וְהָעַצְבוּת כַּיָּדוּעַ לְחַכְמֵי הָרוֹפְאִים. וְעַל־כֵּן הוּא מְקֻשָּׁר בַּפָּנִים דְּסִטְרָא אַחֲרָא אֱלֹהִים אֲחֵרִים מִיתָה, שֶׁהוּא עַצְבוּת עֲבוֹדָה זָרָה הַנִּקְרֵאת חוֹבָה (עַיֵּן רַשִׁ"י לֶךְ־לְךָ בַּפָּסוּק עַד חוֹבָה), שֶׁמַּכְרַעַת אֶת הַכֹּל לְכַף חוֹבָה. וְכָל הַמִּתְדַּבְּקִין בָּהּ הֵם בַּעֲלֵי חוֹבוֹת תָּמִיד, כְּמוֹ שֶׁאָנוּ רוֹאִים שֶׁזֶּה הַמַּשּׂאוֹי תָּלוּי בְּצַוַּאר בְּנֵי אָדָם שֶׁאֵין מִסְתַּפְּקִין בְּמָמוֹנָם, וְלוֹוִין מָמוֹן מֵאֲחֵרִים, וְנִדְמֶה לָהֶם שֶׁמִּשְׂתַּכְּרִין שָׂכָר הַרְבֵּה, וְאַחַר־כָּךְ מֵתִים בַּעֲלֵי חוֹבוֹת. וְאִם אֵינָם מֵתִים בַּעֲלֵי חוֹבוֹת מַמָּשׁ שֶׁאֵינָם חַיָּבִין מָמוֹן לַאֲחֵרִים, עֲדַיִן הֵם בַּעֲלֵי חוֹבוֹת לְתַאֲוָתָם, שֶׁהִיא הָעֲבוֹדָה־זָרָה שֶׁמִּתְאַוֵּית לְמָמוֹן הַרְבֵּה. כַּאֲשֶׁר אָנוּ רוֹאִין בְּחוּשׁ שֶׁאֲפִלּוּ מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מָמוֹן כְּדֵי לְהִתְפַּרְנֵס, וַאֲפִלּוּ הָעֲשִׁירִים וְהַקְּצִינִים הַמֻּפְלָגִים, הֵם רוֹדְפִים כָּל יְמֵיהֶם לְהַרְוִיחַ מָמוֹן בִּיגִיעוֹת גְּדוֹלוֹת, וּמְסַכְּנִין אֶת עַצְמָן בְּסַכָּנוֹת דְּרָכִים וְטִלְטוּלִים הַרְבֵּה, וּמַטְרִיחִים אֶת עַצְמָם בִּטְרָחוֹת גְּדוֹלוֹת בִּשְׁבִיל הַמָּמוֹן, כְּאִלּוּ הָיָה מֻטָּל עַל צַוָּארָם אֵיזֶה חוֹב גָּדוֹל לְשַׁלֵּם. וְהַחוֹב הוּא רַק שֶׁחַיָּבִים לְעַצְמָם, דְּהַיְנוּ לְתַאֲוָתָם לְהָעֲבוֹדָה זָרָה שֶׁכְּרוּכִים אַחַר הַתַּאֲוָה שֶׁל מָמוֹן כָּל־כָּךְ, כְּאִלּוּ הֵם חַיָּבִים חוֹב גָּדוֹל. נִמְצָא שֶׁהֵם בַּעֲלֵי חוֹבוֹת כָּל יְמֵיהֶם, וְהֵם מֵתִים בַּעֲלֵי חוֹבוֹת, הַיְנוּ לְתַאֲוָתָם. כִּי כָּל יְמֵיהֶם אֵינָם מַסְפִּיקִים לְשַׁלֵּם חוֹב זֶה שֶׁחַיָּבִים לְתַאֲוָתָם, כִּי הוּא בְּלֹא שִׁעוּר וּגְבוּל, כִּי 'אֵין אָדָם מֵת וַחֲצִי תַאֲוָתוֹ בְּיָדוֹ' (מִדְרָשׁ קֹהֶלֶת סֵדֶר א). וְזֶהוּ: "וְלֹא יֶחֱצוּ יְמֵיהֶם" (תְּהִלִּים נה, כד), אַךְ "וַאֲנִי אֶבְטָח בָּךָ". כִּי הַמְשֻׁקָּע בְּתַאֲוַת מָמוֹן אֵינוֹ בּוֹטֵחַ בַּה', כִּי הוּא עוֹבֵד כָּל הָעֲבוֹדוֹת־זָרוֹת, אַךְ "וַאֲנִי אֶבְטָח בָּךְ" שֶׁתּוּכַל לְהַזְמִין לִי פַּרְנָסָתִי בְּסִבָּה קַלָּה וְאֶהְיֶה שָׂמֵחַ בְּחֶלְקִי, וְלֹא אֶהְיֶה מְשֻׁקָּע בְּתַאֲוַת מָמוֹן: