# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/kitvey/1334/2/

ואלו בני אדם הנופלים בתאות ממון, ואינם מאמינים שהקדוש־ברוך־הוא יכול לפרנס את האדם בסבה קלה, ורודפים אחר פרנסתם ביגיעות גדולות, והם אוכלי לחם בעצבון והם מלאים עצבות ומרה שחורה. אלו בני אדם נקשרים בפנים דסטרא אחרא הנ"ל, שהם אנפין חשוכין מרה שחורה עצבות, בחינת מיתה רחמנא לצלן. אבל אלו בני אדם שמשאם ומתנם באמונה, ומתגברים בדעתם להיות שמחים בחלקם, ויודעים ומאמינים באמת ובאמונה שלמה, שעקר הפרנסה והעשירות הוא רק מהשם יתברך לבד, רק שרצונו יתברך שיעשה האדם איזה סבה קלה בעלמא, אבל עקר הפרנסה והממון הוא מהשם יתברך לבד, הם דבקים באור הפנים דקדשה שהם אנפין נהירין, בחינת חיים בחינת שמחה: