# ד

> מקור: https://rabenu.app/books/kitvey/1334/4/

וקדם שמרויחין ממון, צריכין לילך ולעבר ולהתנסות ולהצטרף דרך אלו הק"ם קלין, ולצעק ולהתפלל הרבה להשם יתברך לעבר עליהם בשלום ולהנצל מהם. כי באמת כל הרוח מכנה בשם לדה, ככל ההשפעות. והם נמשכין רק משבירת תאות ממון, שהוא בחינת אמת, בחינת קשטא קאי (שבת ק"ד), כמאמר חכמינו זכרונם לברכה, "היקום אשר ברגליהם" (דברים יא, ו) 'זה ממונו של אדם שמעמידו על רגליו' (פסחים קיט), שעליהם קאי על־ידי אמת. אבל שקרא לא קאי, כי שקר הוא עבודה זרה תאות ממון, כמאמר חכמינו זכרונם לברכה (סנהדרין צ"ב): 'המחליף בדבורו כאלו עובד עבודה זרה'. ועל־כן על־ידי שקר שהוא תאות ממון אין לו שום קיום ומעמד פרנסה, כי עבודה זרה אל אחר אסתרס ולא עביד פרין (זהר־הקדוש חלק ב ק"ג.), דהינו השקר, שנדמה להם שהם מרויחין ואינם מרויחין, ורודפים ביותר אחר הממון. וגם כשיש להם ממון לפי שעה, באמת אין ממונם ממון כלל, כי אין להם שום הנאה ממנו, שאינם יכולים למלאת תאותם בחייהם. וכל מה שמרויחים ביותר חסר להם ביותר, ואחר־כך מתים בעלי חובות. על־כן אי אפשר להמשיך שפע ולהרויח ממון, דהינו ממון דקדשה שיהיה שמח בחלקו, שזהו עקר העשירות כמאמר רבותינו זכרונם לברכה (אבות פרק ד), כי אם על־ידי שבירת תאות ממון, שהוא בחינת אמת, שצריך להיות משאו ומתנו באמת ובאמונה, ולשבר ולבטל כל המחשבות והבלבולים והתאוות של ממון, שבאים עליו בשעת המשא־ומתן, רק כל כונתו יהיה בשביל השם יתברך לבד, כדי שיזכה לעבד השם יתברך על־ידי הממון שירויח, ולתן צדקה להחזיק עובדי השם יתברך בתורה ועבודה, ולגדל בניו לתלמוד תורה וכיוצא בזה שאר צרכי מצוה: