# ו

> מקור: https://rabenu.app/books/kitvey/1334/6/

ועל־כן כשחולקין על צדיק האמת, והקדוש־ברוך־הוא רוצה לגרש אויביו של הצדיק, הוא מפיל את האויב לתאות ממון, כי אין נפילה גדולה מזו רחמנא לצלן. והכלל כשיש מחלוקות כל מי שהוא שומר את הברית יותר מחברו יוכל להפיל את חברו לתאות ממון. כי כל ישראל נקראים צדיקים על־ידי שהם נמולים (כמו שכתוב זהר־הקדוש ח"א צ"ג.), והעקר הוא הצדיק האמת השומר בריתו ביותר בתכלית השלמות, וכל המקרבים לצדיק זה יוכלו להפיל את חבריהם ממדרגתם, והנפילה היא שנופלים לתאות ממון. על־כן צריך לזהר כשיש מחלקת על האדם שלא יפל לתוך תשוקת הממון חס ושלום {כי אולי חברו שחולק עליו הוא פנים דקדשה נגדו. ויש לו כח להפילו לתאות ממון}: