# יג

> מקור: https://rabenu.app/books/kitvey/1337/13/

ועל־כן נקראין הערבובים ובלבולים תהלה, כמו שכתוב: "ובמלאכיו ישים תהלה" (איוב ד, יח), מחמת שהם באים דיקא בעת התהלה והתפלה. והוא בשתי בחינות: או שבאים להתתקן, כי עכשו הוא הזמן לזה, כי יש בהם ניצוצות קדושות שצריכין תקון, או בבחינה אחרת, שבאין לבלבל אותו מתפלתו מחמת שאינו ראוי להתפלל. וצריך להתגבר מאד מאד על אלו הערבובים והמחשבות זרות שבאין אז, כי כל השטותים והמחשבות שחושב האדם לפעמים, וכל הערבוב הדעת שיש להאדם בכל היום באיזה עת שיהיה, הכל כאשר לכל בא דיקא בעת התפלה, ומשמיע את עצמו אז דיקא, ומבלבל את מחשבת האדם מאד בשעת התפלה דיקא, ובאים ועולים על לבו אז דיקא. על־כן צריכין אז התגברות גדול מאד על המחשבות והבלבולים אלו. ועם כל זה הנ"ל {הבלבולים הנ"ל}, באים התפלות אל הצדיקים להעלותן בחינת: "ותהלתי אחטם לך" (ישעיה מח, ג), שבאין כל התהלות להצדיק שהוא בחינת משיח בחינת חטם בחינת: "רוח אפנו משיח ה'" (איכה ד, כ), כי משיח מורח ודאין בבחינת: "והריחו ביראת ה'" (ישעיה יא, ג), הינו בתפלות שהן בחינת: "יראת ה' היא תתהלל" (משלי לא, ל), כי הוא מורח ומרגיש בתפלות שמקבל מהן את כל אחד ואחד כפי מה שהוא, כי כל הערבובים של כל אחד הם בתוך התפלה: