# יד

> מקור: https://rabenu.app/books/kitvey/1337/14/

והצדיק יודע איזה תפלה באה מהכשרים ואיזו תפלה מהאחרים כדי להוכיחם. על־ידי העזות והתורה של כל אחד ואחד, על־ידי־זה יודע אם תפלתו היתה כהגן או לאו. כי יש שני מיני עזות, יש עזות דקדשה ויש עזות דסטרא אחרא, ואי אפשר לזכות לתורה כי אם על־ידי עזות דקדשה, להיות עז כנמר כנגד המונעים וחולקים (וכמו שכתוב ב"שלחן־ערוך" ארח חיים סימן א), 'שלא יתביש מפני המלעיגים'. וכפי העזות דקדשה, כן זוכה לתורה לקבל ולהמשיך חדושי תורה אמתיים בעולם, ולהפוך מי שיש לו עזות דסטרא אחרא, מקבל תורה מהסטרא אחרא. וכפי התורה שמקבל כפי העזות, כן זוכה לתפלה, כי גם עקר התפלה היא על־ידי עזות דקדשה, שצריכין להעז פניו כנגדו יתברך ולבקש ממנו על כל מה שצריך, ואפלו לעשות פלאות עמו, כי אם ירצה להתביש ממנו יתברך לפי מעשיו, ולפי גדלת הבורא יתברך, בודאי לא יוכל לפתח פה להתפלל כלל. על־כן כפי העזות דקדשה שיש לו כנגד המונעים, על־ידי־זה זוכה לתורת אמת כנ"ל, וכמו כן זוכה לתפלה בכונה. ועל־כן הצדיק, על־ידי שרואה העזות והתורה של כל אחד ואחד, על־ידי־זה יודע את התפלה שבלבלה אותו, מאיזה מהם באה, ועל־ידי־זה יודע להוכיח אותו: