# טו

> מקור: https://rabenu.app/books/kitvey/1337/15/

מקולו של אדם יכולין לידע את בחינת המלכות שלו. כי יש בכל אחד ואחד בחינת מלכות, והוא נכר בקולו, כי יש "קול ענות גבורה" וכו' (שמות לב, יח), כפי בחינת המלכות של כל אחד. ועל־כן הבין שאול בהקול של דוד המלך, עליו השלום, שהוא חזק בבחינת המלכות, ושאל אותו "הקולך זה בני דוד" (שמואל־א כד, טז), שתמה שאול על קולו, והבין שהוא קול של מלך ממש, ורצה לשאת ולהגביה קולו למעלה ממנו ולא יכל. וזהו: "וישא שאול את קולו ויבך" (שם) שהיה נמוך בבחינת קול של בכיה, ואז אמר לדוד: "ידעתי כי מלך תמלך" כי ידע זה על־ידי הקול כנ"ל: