# ו

> מקור: https://rabenu.app/books/kitvey/1337/6/

וכפי מה שמרבין לעשות מצוות בכל השנה, כן זוכין לשמחה בשלש רגלים, כי עקר השמחה היא מן המצוות. ועקר השמחה היא בלב, כי כל אחד כפי מה דמשער בלבה גדלת הבורא יתברך ויחודו ואחדותו יתברך שמו, ראוי לו לשמח מאד בכל מצוה ומצוה שעושה, שזוכה לעשות רצון השם יתברך הבורא היחיד הקדמון הנצחי יתברך שמו לנצח. ועקר השמחה של כל המצוות שעושין בכל השנה היא בלב, כמו שכתוב: "נתת שמחה בלבי" (תהלים ד, ח). והלב של כל השנה הם השלש רגלים בחינת: "אלה מועדי ה'" (ויקרא כג, ד), ראשי־תבות אמ"י שהיא 'אם לבינה ובינה לבא', והשמחה הנ"ל מתקרבין אל הלב שהם השלש רגלים, ועל־כן הם ימי שמחה. וצריך כל אחד להתגבר מאד להמשיך על עצמו השמחה הקדושה הזאת של המצוות שהוא שמחת יום־טוב בכל השנה כלה. מכל־שכן וכל־שכן ביום טוב קדש בעצמו, שאז חיבים לשמח מאד כמו שכתוב: "ושמחת בחגך" (דברים טז, יד). כי אז מתקבץ יחד השמחה של כל המצוות אשר אין שעור וערך לשמחה הזאת, כאשר יבין כל אחד בלבו כנ"ל. ועל־ידי השמחה בשלש רגלים זוכין להשגת אלקות כנ"ל. וזה בחינת: 'חיב אדם להקביל פני רבו ברגל' (סכה כ"ז), כדי לקבל אור הפנים ולהחיות את בחינת המלכות כנ"ל: