# ז

> מקור: https://rabenu.app/books/kitvey/1337/7/

ועקר השכל הוא רק השכל האמתי של הצדיקי אמת, שעל־ידי־זה השכל זוכין להשגת אלקות, להכניס השגת אלקות לכל הנלוים אליהם, וכל החכמות החיצוניות הם כסילות גמור נגד זה השכל. ולפעמים בעוונותינו הרבים כשנופל זה השכל הנ"ל אליהם להעכו"ם והסטרא אחרא, ואזי הם מתגברים בחכמתם וממשלתם, ואזי מתגבר חס ושלום ממשלת העכו"ם כשיונקים יותר מהראוי להם חס ושלום משכל הנ"ל, שהוא בחינת מלכות דקדשה, בחינת חכמה תתאה שבכל עולם ועולם מדל"ת עולמות, שהיא בחינת החכמה המנהגת אותו העולם, וכל החכמות של האמות כלם הם תחת החכמה תתאה ויונקים משם. ומי יוכל לסבל את קול הצעקה והזעקה הגדולה כשנופל בחינת המלכות הוא השכל הנ"ל אליהם, בבחינת: "זעקת מושל בכסילים" (קהלת ט, יז) כשרוצה הכסיל (בחינת מלך זקן וכסיל (קהלת ד) הוא היצר הרע בחינת מלכות דסטרא אחרא כמבאר בסימן א') להתחכם, שמתגברים להמשיך לתוך החכמות שלהם שהם כסילות באמת, את בחינת החכמה האמתית שהוא השכל הנ"ל של השגת אלקות, ואומרים שרק הם חכמים ואין חכמה גדולה כחכמתם המטעית, אשר כל יניקתה מנפילת השכל הנ"ל, והקדוש־ברוך־הוא בעצמו כביכול שאג על זה בבחינת: "שאג ישאג על נוהו" (ירמיה כ"ה ל) 'על נוה דילה', בחינת המלכות שנופל חס ושלום בגליות של הד' מלכיות דסטרא אחרא, שהם הד' גליות: