# א

> מקור: https://rabenu.app/books/kitvey/1344/1/

הנפש באה ממקום עליון שהממון בא ומשתלשל ונתהוה משם, כי התחלת המקום שמשתלשל משם הממון הוא בחינת קדשה ושפע קדש, רק אחר־כך נתגשם למטה ונתהוה ממון, וזה שנאמר על הממון של שכיר יום: "ואליו הוא נושא את נפשו" (דברים כ"ד טו). ועל־כן הנפש תאבה לממון מחמת שהנפש באה ממקום שהממון בא משם, אך צריך לבלי להתאוות להממון בעצמו, כמבאר כבר גדל גנות תאוות ממון, רק להתאוות ולאהב המקום שהממון בא ומשתלשל משם כנ"ל: