# א

> מקור: https://rabenu.app/books/kitvey/1372/1/

על־ידי אמונת חכמים נזדכך המח וזוכה לשכל ברור, ועל־ידי־זה יזכה להוציא ולקבל מכל מה שלומד בתורה משפטי אמת, דהינו הנהגות ישרות לעבודתו יתברך, שידע איך להתנהג בכל דבר הן לעצמו הן לאחרים שמתנהגים לפי דעתו. אבל כשפוגם חס ושלום באמונת חכמים, הוא נדון ביגיעת בשר דהינו במותרות, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה: 'הלועג על דברי חכמים נדון בצואה רותחת' שנאמר "ולהג הרבה יגיעת בשר" (ערובין כ"א), ואז עולים עשנים סרוחים אל המח ומערבין ומבלבלין דעתו, ואז אינו יכול להוציא מלמודו משפטי אמת והנהגות אמתיות, אדרבה הוא מוציא דברים הפוכים מן האמת, כמו דואג האדומי שהוציא משפט מעקל שאין דוד ראוי לבוא בקהל, על־ידי שלמודו היה מבחינת אלו המותרות (עין פנים):