# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/kitvey/1372/3/

על־ידי שמסמיכין רבי שאינו הגון, נחלש כתב ישראל ונותנים כח בכתב ידם. ומחמת זה הם גוזרים שלא יהיה תקף לכתבים שלנו רק לכתבים שלהם, וישראל יהיו מכרחים ללמד כתב שלהם, ועל־ידי־זה גוזרין לגרש בני ישראל ממקום הישוב שנתישבו שם ישראל מכבר, אל מקומות שלא היו שם ישראל מעולם, שזה בחינת גרוש מארץ ישראל. ועל־ידי־זה נלקח מאתנו חכמת תהלוכת גלגלי הרקיע, לידע כל ההשתנות והעתידות הבאים על־ידי גלגלי הרקיע שזה בחינת סוד העבור, ונמסר להם. כי הנשמה מנהגת כל גלגלי הרקיע (עין פנים), ומי יודע הנהגתם כמו המנהיג, אבל הנשמה הזאת צריכה שיהיה לה גוף זך ונקי. ובמקום שישראל יושבים שם נתקדש האויר בבחינת אוירא דארץ ישראל (עין פנים), ואז כל הפרות והתבואות הגדלים שם שמהם נזון האדם, ומהם בא הטפה זרעיות, ומשם נרקם הגוף, הכל הוא בבחינת: "פרי הארץ" (ישעיה ד, ב). ואז ראוי לקבל נשמה גדולה שמנהגת כל גלגלי הרקיע, ועל־ידי־זה יודע חכמת תהלוכת הגלגלים שזה בחינת סוד העבור כנ"ל. אבל כשנתגרשים מבחינת ארץ ישראל, וועל־ידי־זה אז אין יכולים להתרקם גופים זכים, ואין יכולים לקבל נשמה גדולה, ועל־כן על־ידי־זה נלקח מאתנו סוד העבור, וכל זה על־ידי שמסמיכין רבי שאינו הגון. אבל כשהחכם הראוי לסמיכה נסמך בשם רבי, על־ידי־זה מביא הארה וכח בכתב ידינו, ואז גם כל משפטי הנהגות שלהם כלם על־ידי כתב ידינו. ועל־ידי כתב ישראל נתקדש האויר בבחינת אוירא דארץ־ישראל, ועל־ידי־זה נתתקן כל הנ"ל: