# ז

> מקור: https://rabenu.app/books/kitvey/1372/7/

כשנתעורר מהמחלקת שבא עליו לשוב על פגם אמונת חכמים, על־ידי־זה נמתקין כל הדינים, וכל מקום שיש איזה צמצום ודין נמתק על־ידי־זה. כי יש כמה ספרים עכשו ההולכים על־פי תורתנו הקדושה שבכתב ובעל־פה, וכן עתידין להיות עוד כמה ספרים, וכלם צריכים להעולם, ואסור להלעיג על שום אחד מהם כנ"ל. ובתחלה כשלא היה לו אמונת חכמים, אז כל הספרים היו אצלו כלא, כי היה מלעיג עליהם, ועל־ידי שנתעורר מהמחלקת שבא עליו לשוב בתשובה על פגם אמונת חכמים, חוזרים ונחשבים בעיניו הספרים שהיה בעיניו כלא. וזה בחינת: "וספר כתב איש ריבי" (איוב לא, לה), שעל־ידי הריב והמחלקת שבא עליו, נעשה מזה ספר. ויש צדיקי הדור שאמונתם שלמה בודאי, ואף־על־פי־כן יש עליהם מחלקת מחמת שאין להם אמונה בעצמם, ואינם מאמינים שיש להשם יתברך שעשועים מחדושי תורתם שהם מחדשים, ועל־ידי־זה הם מתרשלים בהחדושים שלהם, ואינם כותבים אותם בספר. כי מי שזוכה לחדש חדושי תורה בעצמו וכונתו לשמים, צריך שיהיה לו אמונה גם בעצמו, שיאמין שיש להשם יתברך שעשועים גדולים גם מהחדושים שלו כנ"ל. ואם אינו מאמין בהחדושים של עצמו, הוא גם כן פגם אמונת חכמים, ועל־ידי־זה בא עליהם גם כן מחלקת, ועל־ידי־זה הם שבים בתשובה ונחשבים אצלם חדושים שלהם, וחוזרים ומחדשים וכותבים אותם בספר, ונעשה מזה ספר. והנה המתקת כל הדינים הם על־ידי השכל שנקרא קדש כידוע, וכל דין וצמצום יש לו שכל פרטי שנמתק על ידו, אך יש חכמה עלאה ששם נמתקים כל הצמצומים וכל הדינים, והתורה יוצאת מחכמה עלאה (כמו שכתוב בזהר הקדוש חלק ב ס"ב), ואין יכולה לקבל מחכמה עלאה רק כשיש לה שלמות, ושלמות התורה הוא על־ידי תורה שבעל־פה, ועל־כן על־ידי הספרים שנתחדשים אצלו על־ידי המחלקת, על־ידי־זה נשלם התורה. ואז היא יכולה לקבל מחכמה עלאה שהיא בחינת שכל הכולל, בחינת קדשי קדשים בחינת אבן שתיה, ומשפעת בכל החכמות והשכליים, ועל־ידי־זה נמתקין כל הדינים: