# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/kitvey/1374/2/

כשאדם נופל ממדרגתו, ולפעמים נפילתו וירידתו גדולה מאד מאד רחמנא לצלן, כי יש שנופל למקומות מגנים מאד שנקראים בחינת מקומות המטנפים, ונופל לספקות והרהורים רעים מגנים וזרים מאד ובלבולים רבים, ולבו סחרחר, שהקלפה מעקמת ומסבבת לבו בעקמימות ובלבולים עצומים (עס איז פאר דרייט דאס הארץ), ואף־על־פי שבמקומות אלו אי אפשר למצא שם את השם יתברך, אף־על־פי־כן גם שם יש תקנה גדולה על־ידי שיחפש ויבקש משם את השם יתברך, ויהיה שואל ומבקש: איה מקום כבודו איה קדשתו איה טהרתו. וכל מה שהוא רואה את עצמו רחוק ביותר מכבודו יתברך, יצטער וישאל ויבקש יותר איה מקום כבודו. ועל־ידי־זה בעצמו שהוא מצטער ומבקש ומחפש ומגעגע אחר כבודו יתברך, וצועק ושואל ומבקש איה מקום כבודו, על־ידי־זה בעצמו הוא עולה בתכלית העליה, כי זוכה על־ידי־זה לעלות להקדשה העליונה מאד מאד, שהוא בחינת איה (עין פנים). וזה עקר התשובה שיחפש ויבקש תמיד איה מקום כבודו כנ"ל, שעל־ידי־זה הירידה נתהפך לעליה גדולה, וזהו בחינת ירידה תכלית העליה המובא בכל ספרי קדש. ועין בפנים והבן שם היטב כי עמק הוא: