# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/kitvey/1391/2/

עקר הקדשה הוא קדשת הברית, וזה זוכין על־ידי קדשת הלשון והדבור שמקדשין אותו בדבורים קדושים. ועל־שם זה נקרא לשוננו לשון הקדש, כי 'כל מקום שאתה מוצא גדר ערוה אתה מוצא קדשה'. ועל־ידי שלמות לשון הקדש, דהינו על־ידי רבוי הדבורים קדושים שהם תורה ותפלה ושיחה בינו לבין קונו. ואף־על־פי שמשיח ומדבר בינו לבין קונו בלשון אשכנז שמדברים בו במדינתנו, הוא גם כן בכלל לשון־הקדש. כי אדרבה בינו לבין קונו צריך דוקא לדבר בלשון שמדברים בו כמבאר (בחלק ב סימן כ"ה), רק העקר שישמר את הלשון לקדש אותו בדבורים קדושים, שזה בחינת שלמות לשון־הקדש. ולזהר ולשמר את הלשון שלא לדבר דבורים רעים ופגומים שהם לשון הרע ושקרים ודברים בטלים וכיוצא בזה, שהם פוגמין את הלשון הקדש. עד שזוכין שיהיה דבורו ולשונו בחינת שלמות לשון־הקדש. על־ידי־זה הוא עקר הכנעת ושבירת כל התאוות ובפרט תאות נאוף, שזה העקר שצריך לשבר: