# ח

> מקור: https://rabenu.app/books/kitvey/1391/8/

מה שעכשו בעוונותינו הרבים נפל חכמת מליצת לשון־הקדש מאד, עד שכמעט רב חכמת המליצה הוא אצל הקלי עולם השקועים מאד בתאות המשגל, שהוא הרע הכולל וההפך ממש מקדשת לשון־הקדש, והם בחינת "ומליציך פשעו בי" (ישעיה מג, כז) רחמנא לצלן. ועל־ידי צחות המליצה שלהם הם מושכים את לב כמה וכמה מנערי בני ישראל, עד שמביאים אותם לאפיקורסות גמורה חס ושלום. זה בחינת: "נפת תטפנה שפתי זרה" (משלי ה, ג), וכן: "מנכריה אמריה החליקה" (משלי ב, טו). וכל זה הוא בחינת הנחש שפתה את חוה (שהוא בחינת הדבור של לשון־הקדש) והטיל בה זהמא רחמנא לצלן: