# ו

> מקור: https://rabenu.app/books/kitvey/1526/6/

שלמות הדבור נעשה על־ידי בחינת עלמא דאתי, כי עכשו הדבור חסר ואינו בשלמות, מאחר שאין כל העולם קוראין להשם יתברך עם הדבור, אבל לעתיד יקראו כלם להשם יתברך עם הדבור, כמו שכתוב: "אז אהפך אל עמים שפה ברורה לקרא כלם בשם ה'" (צפניה ג, ט), 'שפה ברורה' דיקא, כי מאחר שהכל יקראו להשם יתברך עם הדבור, על־כן אז יהיה להדבור שלמות. וכל זה יהיה לעתיד על־ידי גדל התגלות האמת שיהיה אז. שעל־ידי־זה יראו הכל גדלת ותפארת הצדיקים והכשרים, וכן להפוך מפלת הרשעים, כי עקר גדלת הצדיקים והכשרים הנלוים אליהם יתגלה רק לעתיד לבוא, ביום הדין הגדול והנורא, כי אז יראו הכל גדלתם ותפארתם, "מה רב טובך הצפון להם". וכן להפוך יראו הכל אז מפלת הרשעים, כי אז יהיה יומא דדינא רבא שיהיה האדם נדון על כל מעשה, על כל פרט ופרט, ולא יותרו לו על שום דבר קטן, כי אין שכחה לפניו יתברך, והכל יהיה נזכר לו אז. ואז יראו החלוק שבין צדיק לרשע, ובין מי שזכה להתקרב ולהתחבר לצדיקי אמת, ובין מי שחלק עליהם. ועל־ידי גדל התגלות האמת הזה, ישובו כלם להשם יתברך ויקראו כלם בשם ה', ועל־ידי־זה יהיה הדבור בשלמות: