# טז

> מקור: https://rabenu.app/books/kitvey/1559/16/

על־ידי גרים נשלם פגם המזבח, כי כל העבודה־זרה כל כחם הוא בא מפגם חלקי המזבח מהניצוץ הקדוש של המזבח שנפל לשם. ועל־ידי הגרים שמשליך כל אחד אמונתו והולך אחר אמונת ישראל, על־ידי־זה מכניע העבודה־זרה שנעשה מפגם חלקי המזבח. ואז חוזרין ניצוצי חלקי המזבח למקומם ונשלם המזבח שהוא בחינת שלחנו של אדם, דהינו שזוכין לאכל בקדשה כראוי:

(השמטה למאמר הנ"ל)

עקר קול השמיעה הוא מחמת שאותיות הדבור נחקקים באויר, והאוירים מכים זה בזה עד שבא לאזן השומע. ועל־כן כשהאויר נח וזך וצלול, אזי נשמע הדבור למרחוק, אבל כשיש רוח סערה אזי אי אפשר לחברו לשמע אפלו הקול, מכל־שכן הדבור בעצמו. כמו כן כשיש אהבה בין בני אדם שזה בחינת אויר הנח שרוחם נחה זה מזה, על־ידי־זה נשמעים הדבורים למרחוק בפרט ובכלל. הינו שדבורים הטובים של כל אחד נשמעים אצל חברו וזה בפרט. וכן בכלל העולם נשמעים ונתקבלים הדבורים הקדושים והאמתיים של הצדיק האמת גם למרחוק מאד בבחינת: "ושמעו הולך בכל המדינות" (אסתר ט, ד), עד שבאים גם רחוקים ומתקרבים אליו יתברך, שזה בחינת גרים ובעלי תשובה. אבל כשיש שנאה חס ושלום בין בני אדם זו השנאה הוא בחינת רוח סערה רוח רעה שמפריד ביניהם. ועל־ידי־זה נתבלבלו האוירים עד שעל־ידי־זה אין הדבורים נשמעים גם במקומם ובסמוך להם ומכל שכן מרחוק. ועקר התקון שיהיה נעשה בחינת אויר הנח והזך הנ"ל, הוא על־ידי צדקה לצדיקי אמת ולעניים הגונים: