# ד

> מקור: https://rabenu.app/books/kitvey/1559/4/

באמת מלפני המלך בודאי הכל יראים וחרדים. אך אף־על־פי־כן, ביום הלדת המלך ביום גנוסיא דמלכא שלובש המלך בגדי התפארות, אז נתגלה היראה יותר ויותר, כי מתפעל הנפש יותר על־ידי הראיה מעל־ידי הידיעה. ועל־ידי התגלות ההתפארות שזה בחינת התגלות היראה, על־ידי־זה נתגלה הרצון שזה בחינת אהבה. כי כן דרך המלך ביום גנוסיא דמלכא, שלובש בגדי התפארות, שאז נופל יראה גדול על הכל, והכל חרדים וזוחלים מפניו. שאחר כך מגלה המלך רצונו לכל אחד ואחד ומחלק ונותן מתנות לכל אחד ואחד לפי כבודו, כפי רצון המלך ואהבתו שיש לו לכל אחד ואחד, שזהו בחינת אהבה. כי מתחלה בעת התגלות ההתפארות נפל פחדו ויראתו על כלם, ואחר־כך כשרואים רצון המלך וקרבתו לכל אחד ואחד, על־ידי־זה מתקרבים אליו ואוהבים אותו. ועל־כן על־ידי שהצדיק מגלה ההתפארות שמתפאר השם יתברך עם ישראל, שזה בחינת יום הלדת המלך יום גנוסיא דמלכא דהינו שנולדת בחינת המלכות, כי עקר בחינת המלכות הוא רק על־ידי ישראל שמקבלין מלכותו כי אין מלך בלא עם. ואז ביום גנוסיא דמלכא דהינו שנתגלה ההתפארות של ישראל, אז מתפעל נפש הרואה ונתגלה ונופל יראתו על כלם ואפלו על שנאני שחק. ועל־ידי שמגלין הצדיקים התפארות הזאת על־ידי־זה הם מגלין הרצונות של השם יתברך שיש בכל דבר ודבר כנ"ל. כן ביום גנוסיא דמלכא שאז הוא התגלות ההתפארות אזי הוא התגלות רצונו יתברך, כי אחר־כך הוא מגלה רצונו לכל אחד ואחד ונותן להם מתנות ומרומם קרנם לכל אחד ואחד כפי רצונו כנ"ל. וזה בחינת התגלות האהבה כנ"ל. נמצא שיראה ואהבה נמשכין על־ידי הצדיק שמגלה ההתפארות כנ"ל: