# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/kitvey/1595/3/

וכל אדם צריך לקים זאת, לרחם על ישראל להוציאם מעוונות, לידע ולהודיע שיש אלהים שליט בארץ ושאין שום תכלית בזה העולם כי אם לעשות רצונו יתברך. כי אין נשאר מהאדם אחר הסתלקותו כי אם הדעת הזה שהאיר בחבריו. וכשאחד מדבר עם חברו ביראת שמים, ומאיר בו דעתו הקדושה שקבל מרבו באיזה דבור שמדבר על לבו להשיבו מעוונותיו, אז חברו נחשב אצלו תלמיד, וכן להפך כשחברו מאיר בו, אז נחשב הוא תלמיד לגבי חברו, ואז כשמגיע זמנו להסתלק מן העולם, אז יתלבש בזה הדבור שהאיר בחברו, ויהיה נחשב כאלו הוא בעצמו ממש קים בעולם, וזה עקר שלמות הנשמה. וכל אדם מחיב להשתדל בזה, כי: "לא תהו בראה לשבת יצרה" (ישעיהו מה, יח). וכמו שהאדם מצוה להעמיד בנים בעולם בשביל קיום המין, כן הוא מצוה להכניס דעת ויראת שמים בבני אדם, כי זולת זה אינו בכלל אדם כלל כנ"ל: