# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/kitvey/1649/2/

עקר שלמות התפלה הוא מי שזוכה לבוא אל התכלית לעשות אחד מכל התפלה. כי כשאדם עומד להתפלל, כשמתחיל לומר תבה הראשונה, כגון תבת ברוך, תכף כשיוצאת אות הראשונה מהתבה, כגון אות ב מתבת ברוך, אז האות מבקשת ומתחננת מהנפש לבל תפרד ממנה, ואינה מנחת את הנפש לילך ולדבר יותר, ומחבקת ומלפפת את הנפש ומבקשת אותה לבל תפרד ממנה. ומכל שכן כשגומר תבה אחת, אז כל התבה מחבקת ואוחזת את הנפש ואינה מנחת אותה לילך ממנה לדבר שאר דבורי התפלה. כי כשאדם עומד ומתפלל ומדבר דבורי התפלה, אז הוא מלקט ציצים ופרחים ושושנים נאים, כאדם ההולך בשדה ומלקט שושנים ופרחים נאים אחת לאחת עד שעושה אגדה אחת, ואחר־כך מלקט עוד אחת לאחת ועושה אגדה אחרת ומחברם יחד, וכן הולך ומלקט ומקבץ כמה וכמה אגדות יפות ונאות. כמו כן הוא הולך בתפלה מאות לאות, עד שנתחברים כמה אותיות ונעשה מהם דבור ותבה, ואחר־כך הולך ומחבר עוד כמה אותיות ונעשה מהם תבה שניה וכו', ואחר־כך נתחברים שתי התבות, ואחר־כך הולך ומלקט יותר, עד שגומר ברכה אחת, ואחר־כך מלקט יותר ויותר, והולך מאבות לגבורות ומגבורות לקדשות, וכן הולך להלן יותר. ומי יפאר גדל פאר הלקוטים והקבוצים שאדם מלקט ומקבץ בדבורי התפלה. וכשהדבור יוצא, והדבור יוצא מהנפש ובא ונשמע לאזניו, אז הדבור מבקש מהנפש ואינו מניח אותה לילך יותר, ומחבק ומלפף אותה לבל תלך ותפרד ממנו כנ"ל. כי איך תוכל לילך ממני, הלא אתה רואה את יקר יפיי וזיוי והדרי ותפארתי, כי הלא אני תבת ברוך, ושמע נא מה שאתה מדבר, והשמע לאזניך מה שאתה מוציא מפיך. ואיך תוכל לילך יותר כדי ללקט עוד סגלות יקרות וחמודות גדולות, אבל איך תוכל לפרד מאתי ולשכח אותי, על כל פנים תראה שבכל מקום שתלך ותבוא לשם, לא תשכח אותי ולא תפרד ממני. על־כן עקר שלמות התפלה היא כשזוכה לעשות אחד מכל התפלה, וכשעומד בתבה אחרונה של התפלה יהיה עדין עומד בתבה הראשונה. שעל־ידי־זה לעולם אינו נפרד מן האות הראשונה של התפלה אפלו בגמר התפלה, ואז התפלה בשלמות. אבל לזכות לזה אי אפשר כי אם על־ידי הצדיק הגדול האמתי שהוא בחינת בעל השדה העליונה, שהוא יכול להביא את כל אחד אל התכלית האמתי שהוא כלו טוב וכלו אחד. ועל־ידי־זה יזכה לעשות אחד מכל התפלה, שזהו עקר שלמות התפלה כנ"ל: