# ד

> מקור: https://rabenu.app/books/kitvey/1649/4/

צריך להרגיל את עצמו בכל פעם בבחינת בטול, להסתכל על התכלית הטוב האמתי והנצחי, וזה אי אפשר כי אם על־ידי שיסתם עיניו מחזו דהאי עלמא, לבלי להסתכל כלל על תאוות עולם הזה והבליו. כי אי אפשר להסתכל ולהכלל בהתכלית כי אם על־ידי סתימו דעינין שיסתם עיניו לגמרי מחזו דהאי עלמא, אף גם לדחקם בהאצבע, ואז לא יהיו לו יסורים וצער משום דבר שבעולם. אך אי אפשר להיות קבוע תמיד בבחינת הבטול, כי יצא מגדר אנושי. ועל־כן בהכרח שיהיה הבטול בבחינת רצוא ושוב, ואז הרשימו של הבטול מאיר אל הדעת אור מתיקות נעימות התנוצצות אלהות, מה שאי אפשר לאחד לספר לחברו כלל, ועל־ידי זה נמשך שמחה גדולה, ועל־ידי זה נמשכין חדושין דאוריתא, ועל־ידי זה יוכל להחיות את עצמו ולחזק את עצמו בכל היסורים והרפתקאות שעוברים עליו חס ושלום, ויזכה לטעם ולהרגיש בעולם הזה מעין עולם הבא: