# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/kitvey/1783/2/

הצדיק, כשעוסק בחכמה עליונה, אז מאירות עיניו כשמש, וזהו בחינת: "ועינינו מאירות כשמש וירח". לפעמים מאירות כשמש כשאנחנו דבוקים בחכמה, ולפעמים מאירות כירח כשמסלקין את עצמנו מלשוטט בחכמה, כי הירח אין מאיר כי אם כשנסתלק השמש. ולעתיד לבוא על־ידי תרין משיחין יגאלו מכל האמות שנכללים בעשו וישמעאל, שהם תרין עננין דמכסין על העינין (זהר ח"ג רנ"ב) ואז לא יצטרך לבטל מדבקותו ויתקים (ישעיה ל, כו) והיה אור הלבנה כאור החמה במהרה בימינו אמן: