# יב

> מקור: https://rabenu.app/books/kitvey/1788/12/

וְזֶה עִקַּר תִּקּוּנוֹ שֶׁל הַמַּשָּׂא וּמַתָּן, שֶׁיְּכַוֵּן בְּכָל הִלּוּךְ וְהִלּוּךְ וּבְכָל דִּבּוּר וְדִבּוּר שֶׁהוּא הוֹלֵךְ וּמְדַבֵּר בִּשְׁעַת הַמַּשָּׂא־וּמַתָּן, שֶׁכַּוָּנָתוֹ כְּדֵי שֶׁיַּרְוִיחַ כְּדֵי שֶׁיִּתֵּן צְדָקָה, וְזֶה בְּחִינַת תִּקּוּן הַכְּלָלִי שֶׁל הַמַּשָּׂא וּמַתָּן. כִּי הַצְּדָקָה הִיא בְּחִינַת כְּלָלִיּוּת הַגִּידִין בִּבְחִינַת: "זִרְעוּ לָכֶם לִצְדָקָה" (הוֹשֵׁעַ י, יב), בִּבְחִינַת זֶרַע גָּד הוּא טִפָּה חִוַּרְתָּא (תִּקּוּנִים נ"ב ע"ב), בְּחִינַת תִּקּוּן הַבְּרִית, כִּי עַל־יְדֵי צְדָקָה נִתְרוֹמֵם הַמֹּחִין וְיֵשׁ לוֹ פַּרְנָסָה: