# ח

> מקור: https://rabenu.app/books/kitvey/1788/8/

וְכָל זְמַן שֶׁלֹּא תִּקֵּן תִּקּוּן הַכְּלָלִי, אֲזַי הַדִּבּוּר אָסוּר בִּבְחִינַת: "נֶאֱלַמְתִּי דּוּמִיָּה" (תְּהִלִּים ל"ט ג), שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה הַשְּׁכִינָה בִּבְחִינַת דַּם נִדָּה חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁמֵּאֵלּוּ הַדָּמִים נַעֲשֶׂה בְּחִינַת דּוּמִיָּה. כִּי עִקַּר הַדִּבּוּר תָּלוּי בְּתִקּוּן הַבְּרִית בִּבְחִינַת: "וַיַּגֵּד לָכֶם אֶת בְּרִיתוֹ" (דְּבָרִים ד, יג), וְאָז אִי אֶפְשָׁר לְדַבֵּר וּלְגַלּוֹת תּוֹרָה. וּמִי שֶׁהוּא מְדַבֵּר אָז, הוּא עוֹבֵר עַל "לֹא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּךָ" (וַיִּקְרָא יט, טז), שֶׁהוּא הוֹלֵךְ רָכִיל מְגַלֶּה סוֹד (מִשְׁלֵי יא, יג). אֲבָל עַל־יְדֵי תִּקּוּן הַכְּלָלִי הַדִּבּוּר מֻתָּר, וִיכוֹלִין לִפְתֹּחַ פֶּה בַּדִּבּוּרִים הַמְּאִירִים בְּהַתּוֹרָה: