# ח

> מקור: https://rabenu.app/books/kitvey/1788/8/

וכל זמן שלא תקן תקון הכללי, אזי הדבור אסור בבחינת: "נאלמתי דומיה" (תהלים ל"ט ג), שעל־ידי־זה השכינה בבחינת דם נדה חס ושלום, שמאלו הדמים נעשה בחינת דומיה. כי עקר הדבור תלוי בתקון הברית בבחינת: "ויגד לכם את בריתו" (דברים ד, יג), ואז אי אפשר לדבר ולגלות תורה. ומי שהוא מדבר אז, הוא עובר על "לא תלך רכיל בעמך" (ויקרא יט, טז), שהוא הולך רכיל מגלה סוד (משלי יא, יג). אבל על־ידי תקון הכללי הדבור מתר, ויכולין לפתח פה בדבורים המאירים בהתורה: