# ז

> מקור: https://rabenu.app/books/kitvey/1793/7/

וזה בחינת נעשה ונשמע, בבחינת "עשי דברו לשמע בקול דברו" (תהלים קג, כ), שמתחלה עושין ובונין לאותיות התורה שיהיו בולטות ומצטרפות (יומא ע"א), ואחר־כך נשמע: זכין למשמע קלין מלעלא, הינו שמקבלין אותיות התורה חיות ואור רב יותר ממה שקבלו תחלה, אשר אז כשהיו מלבשין בלשונות הגויים וימי רע, לא קבלו כי אם כדי חיות הראוי לאותו מקום בצמצום גדול (כמובא ב"פרי־עץ־חיים" בכונות פורים פרק ו):