# ט

> מקור: https://rabenu.app/books/kitvey/1793/9/

ויש בתורה שני בחינות. בחינת נגלה ובחינת נסתר, הינו אוריתא דעתיקא סתימאה שתתגלה לעתיד לבוא. כי יש שני מיני אהבות, אחת אהבה שבימים הנ"ל שהיא בפעל, ויש אהבה שהיא בכח, שהיה בין ישראל לאביהם שבשמים קדם הבריאה, שהיו ישראל עדין בדעתו ובמחו, שהיא למעלה מהזמן והמדות, שהיא פנימיות התורה. ולעתיד לבוא יפשיט הקדוש־ברוך־הוא את לבושיו המכסה על אלקותו, הינו על פנימיות התורה, שתתגלה התורה הזאת דעתיקא סתימאה, ואז יתרבה השלום כמו שכתוב (ישעיה יא, ט): "לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי כי מלאה הארץ דעה את ה'", שתתגלה האהבה שבדעת. כי עכשו נגנז אור התורה הזאת כמאמר חכמינו זכרונם לברכה (חגיגה י"ב): "וירא אלקים את האור כי טוב" (בראשית א, ד) 'כי טוב לגנז'. ויש גם כן צדיקים הנקראים טוב כמו שכתוב: "אמרו צדיק כי טוב" (ישעיה ג, י), ונקראין אור, כמו שכתוב: "אור זרע לצדיק" (תהלים צז, יא), שהם גם כן צפונים ומסתרים, שאין העולם כדאי עתה להשתמש בהם, וכשתתגלה לעתיד לבוא האהבה שבדעת הנקרא "יום אחד יודע לה'" (זכריה יד, ז), כי אהבה נקרא יום כנ"ל: יומם יצוה גו', אשר הוא לא יום ולא לילה, הינו שהאהבה הזאת היא למעלה מהזמן והמדות, אז יתגלו הצדיקים הצפונים והתורה הצפונה, ואז יתגלה שלום רב בעולם, שיתחברו כל ההפכים יחד, כמו שכתוב: "וגר זאב עם כבש" גו' (ישעיה יא, ו):