# טו

> מקור: https://rabenu.app/books/kitvey/1805/15/

ראש השנה הוא בחינת תקון האמונה, כי על־ידי גדל הקבוצים שכל הקהלות הקדושות מתקבצין יחד בראש השנה, בפרט כשמתקבצין אל צדיקי אמת, על־ידי־זה נתלקטים ונתקבצים כל לקוטי האמונה הקדושה, ונתתקנה האמונה בשלמות, גם המחין מתנוצצים ונתתקנים בראש השנה. וכן בכל עשרת ימי תשובה, נמשך על־ידי התשובה שעושין אז התנוצצות המחין, שהם בחינת תפלין בחינת חותם דקדשה, כנ"ל. וביום־הכפורים אז גמר תקון החותם דקדשה שהוא תקון התנוצצות המחין. ובסכות ממשיכין שמחה שהוא תקון המאכלים שלא יקלקלו את החלום, שלא לבוא לידי טמאת קרי חס ושלום על־ידי המאכלים. ובשמיני עצרת נמשך בחינת תקון המשפט, ועל־ידי־זה נצולין מפגם המקרה חס ושלום, שבאה על־ידי דינים שאינם כשרים כנ"ל. גם בפרטיות בראש־השנה בעצמו נתתקן כל הנ"ל, על־ידי תקיעה תרועה שברים, כי על־ידי התקיעה זוכין לתקון האמונה, ועל־ידי התרועה זוכין להמשיך קדשת התפלין שהם התנוצצות המחין, ועל־ידי השברים נמשך תקון החלום ותקון המשפט להנצל ממקרה לילה בכל הבחינות כנ"ל: