# י

> מקור: https://rabenu.app/books/kitvey/1837/10/

כשעוסקין לעורר את בני אדם משנתם, צריכין לשמר עצמו מתלמידים שאינם הגונים, כדי שלא יזיק לו הרע שלהם. אך אי אפשר לבשר ודם לשמר עצמו מזה שלא ישמעו תלמידים שאינם הגונים, על־כן צריך שלמודו עם תלמידיו יהיה כאלו עשאו לחברו וכאלו עשאו לדברי תורה, כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה (סנהדרין צ"ט ע"ב). ואז השם יתברך שומר אותו שלא יהיו דבריו נכתבין בכח הזכרון של התלמיד שאינו הגון, רק יהיו נשכחין ממנו: