# ה

> מקור: https://rabenu.app/books/kitvey/1967/5/

תִּקּוּן לַכַּעַס הוּא תַּעֲנִית, כִּי עַל־יְדֵי תַּעֲנִית מַכְנִיעַ אֶת הַכַּעַס, וְזֶה עִקַּר מַעֲלַת הַתַּעֲנִית. עַל־כֵּן בְּיוֹם הַתַּעֲנִית הַבַּעַל דָּבָר מִתְגָּרֶה בָּאָדָם בְּיוֹתֵר, וּמַזְמִין לוֹ כַּעַס לְקַלְקֵל אֶת הַתַּעֲנִית חַס וְשָׁלוֹם. וְלָכֵן צָרִיךְ שְׁמִירָה יְתֵרָה לָזֶה, לִשְׁמֹר עַצְמוֹ מְאֹד מֵאֵשׁ שֶׁל הַכַּעַס בְּיוֹם הַתַּעֲנִית, כִּי עִקַּר הַתַּעֲנִית הוּא לְהַכְנִיעַ אֶת הַכַּעַס. וְעַל־יְדֵי הַתַּעֲנִית הוּא מְתַקֵּן אֶת פָּנָיו וּמַחֲזִיר לְעַצְמוֹ אֶת חָכְמָתוֹ שֶׁהוּא צֶלֶם אֱלֹקִים הַמֵּאִיר בְּפָנָיו, וְאָז הַכֹּל יְרֵאִים מִמֶּנּוּ וְאוֹיְבָיו נוֹפְלִים לְפָנָיו: