# א

> מקור: https://rabenu.app/books/kitvey/1969/1/

יש צדיקים כאלו שהם בחינת למודי השם, הינו שלומדין כביכול את ה', שנותנין לו עצות, והם הולכין בשליחותו לישראל להוכיחם ולהחזירם להשם יתברך. ועל־שם־זה נקראים רגלין על־שם העצה כמו שפרש רש"י (בשמות יא, ח) העם אשר ברגליך ההולכים אחר עצתך, ועל־שם ההליכה הנ"ל, וכשהשם יתברך גוזר גזר־דין בעולם, והדין צריך להיות דין תורה, ומחמת שהם כביכול למודי השם, על־כן השם יתברך מתיעץ עמהם ומגלה להם הדין תורה שנגזר על הדור. והם מכסין זה הדין־תורה וחותמין אותו בבחינת "מעין חתום" (שיר השירים ד, יב), בכדי שלא יינקו ממנו החיצונים, שלא יהיה נעשה ממנו חס ושלום דין אכזרי. והם, כשנגלה להם הדין־תורה, הולכין ומוכיחים הדור כדי להחזירם למוטב להמתיק הדין. ואפלו בשעת מוסר נזהרין גם כן להחתים ולהסתיר, שלא יינקו ממנו החיצונים חס ושלום. ועל שם זה הן בחינת חותם, חותם הרגלין חותם הפנימי. ואלו הלמודי השם מוכיחי הדור, מרבים שלום בעולם כמו שכתוב: "וכל בניך למודי ה'" גו' (ישעיה נד, יג) כי הולכים לפשר ולעשות שלום בין ישראל לאביהם שבשמים יתברך: