# יא

> מקור: https://rabenu.app/books/kitvey/1969/11/

אך עקר שלמות השמחה היא על־ידי יראה, כי "וגלו ברעדה" כתיב (תהלים ב, יא). והיראה היא בחינת בושה, שירא ומתביש מהשם יתברך לבל יחטא חס ושלום כמאמר רבותינו זכרונם לברכה (נדרים כ), כי הבושה היא מעלה גדולה מאד, וזהו בראשי"ת יר"א בש"ת (תקונים תקון ב), והיא בחינת תפלה בחינת "יראת ה' היא תתהלל" (משלי לא, ל). כי עקר התפלה זוכין על־ידי יראה ובושה, שיתפלל בכונה שלמה, שתפלה בכונה כוללת הכל: {כי עקר שלמות התפלה שיתפלל בכונה שלמה, זוכין על־ידי יראה ובושה מהשם יתברך. ועל־ידי־זה זוכין לכל הנ"ל, לשמחה ולעזות דקדשה, שעל־ידי־זה נכנסין אל הקדשה, להתקרב לצדיקי אמת ולקבל מהם שלמות אמונה. ועל־ידי־זה יזכה לידים לקבל בהם מוסר ממוכיחי אמת {פרוש כיון שיש לו אמונה בצדיקים יקבל מהם מוסרם אפלו בדרך בזיון} ועל־ידי־זה יתבטל גרושין ומחלקת מן העולם, ויעשה שלום בין ישראל לאביהם שבשמים, והקדשה תחתם בבחינת חותם בתוך חותם, וכל זה זוכין על־ידי תפלה. כי תפלה וכו'}: