# טו

> מקור: https://rabenu.app/books/kitvey/1969/15/

מדת העזות היא מדה רעה מאד מאד, כי עז פנים לגיהנם (אבות פרק ה), אם הוא שלא בשביל הקדשה, ומכל שכן כשמעיז פניו כנגד יראי השם וכיוצא בזה. וכל הענשים של כל הדברים החליף אברהם אבינו על שעבוד מלכיות (עין מדרש רבה לך־לך פרשה מ"ב), אך ענש העזות נשאר רק בגיהנם. אך צריך שתדע שכמו שהעזות היא מדה רעה מאד, כמו כן צריך האדם דוקא שיהיה לו עזות דקדשה, שיוכל לעמד נגד העזי פנים שבכל דור ודור, המונעים מלהתקרב להצדיק האמתי ולכנס בקדשה. כי אי אפשר לכנוס אל הקדשה כי אם על־ידי עזות, כמאמר חכמינו זכרונם לברכה לא נתנה תורה לישראל אלא מפני שהן עזין (ביצה כ"ה) (עין סימן קמ"ז):